Mike Brant biography

בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו ונקראה "שוקולד" את ההזדמנות הראשונה קיבלה הלהקה להופעה במסיבת הסילבסטר במלון "ציון", מקום יוקרתי באותם ימים. הלהקה ניגנה במסיבות, ברחובות ובבתי קפה ומועדוני לילה של מלונות בחיפה ובתל אביב. בהופעות אלו ביצע ברנד שירים רבים באנגלית, צרפתית, איטלקית וספרדית, כאשר ידע לדבר רק עברית ומעט אנגלית. באותה תקופה שינה ברנד את שמו הבימתי ממשה למייק, בנימוק שזהו שם קליט ובינלאומי יותר.

באחת ההופעות התגלה מייק ע"י האמרגן יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות. בשנת 1968 הקים כרמון להקה של רקדנים וזמרים ישראלים, שיצאה למסע הופעות ברחבי העולם. מייק צורף ללהקת כרמון, והיה אמור להופיע עם זמרת כזוג במקום הצמד "אילן ואילנית", אך קיבל לבסוף הופעה כסולן יחיד. לאחר שנה עזב מייק את הלהקה, וקיבל חוזה הופעות במועדון הלילה "באקארה" במלון הילטון טהרן. שם הכיר מייק את הזמרת הצרפתיה המצליחה, סילבי וארטן, שהופיעה כמוהו במסגרת תכנית הבידור של המלון. וארטן, אשתו של הזמר ג'וני האלידיי, והזמר שהופיע איתה, קרלוס, התפעלו מאוד מכשרונו של מייק. וארטן הבטיחה למייק שאם יבוא לצרפת, תוכל לקשר אותו עם אנשי מפתח בתעשיית המוסיקה שם, שיוכלו לסייע לו לפרוץ בקריירה בינלאומית.

בעקבות הבטחותיה, הגיע מייק לפריז ב-9 ביולי 1969 כשבכיסו שטר של 100 דולר בלבד. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטן וקרלוס, עד שלבסוף, כשהיה על סף חזרה ארצה, הצליח ליצור איתה קשר. היא הפנתה אותו לאמרגן ז'ראר טורנייה, ולמפיק ז'אן רנאר, שעבד בין היתר עם בעלה של וארטן, הזמר ג'וני האלידיי. רנאר סיפר כי בפגישתם הראשונה בביתו של טורנייה, מייק שר את }"סאמרטיים" של גרשווין, והדהים את שניהם. לבקשת רנרא, שינה מייק את שם משפחתו מברנד לברנט, מכיוון שהשם ברנד היה מזוהה עם חברה למוצרי חשמל. בתחילת שהותו בצרפת התגורר מייק במשך מספר חודשים בביתו של טורנייה, ולמד צרפתית. בתקופה זו חיבר לו רנאר את להיטו הראשון והמפורסם ביותר "לס מווה טמה" (תני לי לאהוב אותך). השיר בוצע לראשונה בפסטיבל ה"מידם" " בינואר 1970. הפסטיבל, ששודר בכל רשתות הטלוויזיה, הביא להצלחתו המסחררת של השיר. התקליטון, שיצא למחרת, נמכר בתוך שבועיים ב-50 אלף עותקים.

תוך מספר חודשים מכר התקליטון "לס מווה טמה" מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת בתחרות "הפרס הגדול של רדיו לוקסמבורג", אשר שודרה בטלויזיה ברחבי אירופה, ובשיראל. שירו "מה דאן לה לומייר" (אבל באור) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. בהמשך פרסם להיטים נוספים, כמו "אן גרנד בונר" (אושר רב) ו"פארס קה ז'ה טם פלו קה מווה" (מכיוון שאני אוהב אותך יותר מעצמי). תקליטו הראשון, שנקרא "תקליט הזהב" מכר מיליוני עותקים. בפברואר 1971 נפצע מייק בתאונת דרכים, כאשר מכוניתו התנגשה במשאית שסטתה מנתיבה.

בנובמבר 1971 קיבל מייק ברנט הצעה מדלידה, שהיתה מיודדת עמו, להופיע בתוכניתה בהיכל "אולימפיה". לדעת רנאר, מפיקו, מייק לא היה מוכן להופעה בסדר גודל כזה, ועל רקע מחלוקת זו תם שיתוף הפעולה בינהם. מייק עבר לעבוד עם התמלילן מישל ז'רדן, שהיה לימים גם לידי אישי. בנוסף עבד מייק גם עם קלוד פרנסואה ורישר אנתוני, המפיק שארל טאלאר והאמרגן אלאן קריאף. הלהיט הראשון כתוצאה משיתופי פעולה אלו היה "קי סורה" (מי יידע), עיבוד לצרפתית של השיר "קה סרה", שבוצע ע"י חוזה פליסיאנו בפסטיבל סאן רמו. אחדים משיריו, הלחין מייק בעצמו, כאשר הראשון שבהם היה ""סה מה פריאר" (זו תפילתי), בהשפעת שירם של הפלטרס. הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה לוו בגילויי הערצה המוניים, כאשר אלפי מעריצות צועקות, מתעלפות, מנסות לגזור קווצות משערו של מייק וכו'. עקב כך, הוגברה האבטחה סביב מייק, והוא הוברח אל ההופעות ומהן במכונית משוריינת. עקב ההטרדות הבלתי פוסקות נאלץ מייק להחליף תכופות מקום מגורים ומספר טלפון.

בקיץ 1971 הגיע מייק לסיבוב הופעות בישראל. ההופע ההראשונה נערכה בהיכל הספורט ביד אליהו, ובה ביצע בעברית את "ערב טוב", שנכתב במשותף עם נחום היימן. סבוב הופעות זה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני. במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 חזר מייק לישראל כדי להוםיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים, ולבקר פצועים בבתי החולים הצבאיים.

מייק החליף את מנהלו הקודם בסימון ויינטראוב, איתו התחבר בקלות בהיותו יהודי דובר עברית. בשנת 1974 הוםיע מייק בסיבוב הופעות אינטנסיבי ב-250 הופעות, חלקן בפני קהל של עד 10,000 איש.

.הלחץ נתן את אותותיו, וב-4 במאי 1974 עזר מייק את הבמה באמצע הופעה לאחר 4 שירים

ב-22 בנובמבר 1974, במלון בז'נבה, קפץ ברנט מחדר מנהלו בקומה החמישית במלון "דה לה פה" בז'נבה, אך נפילתו נבלמה ע"י סוכך השמש של אחת הקומות מתחת, והוא לא נפגע מעבר לשברים אחדים באחת מרגליו. בראיון עמו הביע חרטה על המעשה, ולאחר החלמה ממושכת ומספר ניתוחים ברגלו שהתקצרה בעקבות הנפילה, נכנס לאולפן כדי להקליט את "אמור לה", עיבוד לצרפתית של השיר "פילינגס" שנכתב ובוצע במקור ע"י מוריס אלברט.

ב-25 באפריל 1975, ביום בו היה אמור לשיר את "אמור לה" לראשונה בטלויזיה, קפץ מייק מדירה שבקומה השישית ברחוב ארלנז'ה ברובע ה-16 בפריז. תחנות הרדיו ברחבי אירופה עצרו את שידוריהן כדי להודיע על מותו.

מייק ברנט, בן 28 במותו, נטמן בבית העלמין "מחנה דוד" בחיפה וקברו הפך אתר עליה לרגל למעריציו.

עד עצם היום הזה יש הטוענים כי מייק לא התאבד, אלא נדחף אל מותו ממרפסת הדירה בפריז. בנסיבות מסתוריות, מצא אמרגנו, סימון ויינטראוב את מותו שנתיים לאחר מייק. על פי דו"ח החקירה של המשטרה, כתוצאה מהתאבדות, אם כי העיתונים דווחו על "כדור אחד בראש וכדור אחד בלב", ולכן, מאבטחו של מייק הביע את דעתו, כי מדובר במעשה נקמה של מעריציו של מייק, הרואים בויינטראוב את האשם העיקרי במותו של מייק.